שוב שלום 🙂 זהו פוסט 2 מתוך N בנושא התנהלות בין-אישית בראיונות. בפוסט הקודם דיברנו על שפת גוף בראיון, והסברנו למה ההתנהלות שלכם בנושאים בין-אישיים בזמן הראיון בכלל משחקת תפקיד. הפעם נדבר על הרושם הראשוני שאתם יוצרים.
הדרך בה תציגו את עצמכם בתחילת הראיון, באופן מילולי ולא-מילולי, תקבע את הרושם הראשוני שתותירו אצל המראיינת. אני מניח שבמהלך חייכם חפרו לכם מספיק שכדאי ליצור רושם ראשוני חיובי, אז אסתפק בשני משפטים: אנשים הם חיות חברתיות שפיתחו במשך שנים אינסטינקטים של שיפוט ותפיסה של אנשים אחרים, על בסיס מילולי ולא-מילולי. תחילת הראיון היא הזדמנות להציג את עצמכם באופן ש"בא בטוב" לאינסטינקטים הללו של המראיינת, ו"להרוויח נקודות בחינם".
הרושם הראשוני מתחלק לשני חלקים: הרושם הלא-ורבאלי ששפת הגוף שלכם יוצרת, והרושם המילולי שנוצר ע"י הדרך בה תציגו את עצמכם בתחילת הראיון. על החלק הלא-מילולי דיברנו בפוסט הקודם, ועכשיו נדבר על החלק המילולי.
לרוב, המפגש הראשון שלכם עם המראיינת יהיה כשהיא תבוא 'לאסוף אתכם' מאיזשהו איזור המתנה או לובי, לחדר בו יתקיים הראיון. היא לרוב תפנה אליכם בסגנון "היי, את פזית?", ייתכן שתציג את עצמה בשמה, בתקווה עם חיוך קל, ולרוב תושיט את ידה ללחיצת יד. זה זמן מצוין לשכוח שאתם לחוצים, ובמקום זה ליצור קשר עין, לפרגן לה חיוך בחזרה, לענות שכן, אתם פזית, וכמובן ללחוץ את ידה.
לאחר שתתיישבו, המראיינת לרוב תספר טיפה יותר על עצמה ועל המשרה. למשל: "אז היי, אני שושנה, אני ראשת צוות DOS, הצוות הוא אחד מכמה צוותים פה בקבוצת הפיתוח. בחברה שלנו מפתחים בעיקר ב-C בעזרת Turbo Debugger. המוצר העיקרי שלנו הוא קומפיילר שעושה כך וכך, אבל לפני שאני מספרת עליו, אשמח לשמוע קצת עליך". יש מראיינות שיתנו הקדמה של כמה משפטים ספורים כמו בדוגמה הזו, ואז יעבירו את הכדור אליכם ויבקשו שתספרו קצת על עצמכם. מראיינות אחרות כן ירחיבו בכמה דקות ישר בתחילת הראיון על מה החברה עושה, ובאיזה טכנולוגיות היא משתמשת. אם המראיינת חופרת מדברת כמה דקות, כדאי לתת לה פידבק חיובי לא-מילולי שאתם מקשיבים ושהיא לא איבדה אתכם, כפי שלמדנו בפוסט הקודם. בכל מקרה, די מוקדם בתחילת הראיון, המראיינת תבקש שתספרו על עצמכם, ועכשיו האקשן מתחיל 🙂
לטעמי, הדרך הכי חיובית להציג את עצמכם היא להסביר בכמה משפטים מה הרקע הרלבנטי שלכם, תוך כדי שאתם מוסיפים כמה פרטים שנותנים לאינטראקציה נופך מעט אישי. למשל, דמיינו מועמד שעונה בקול הכי רובוטי שאפשר לדמיין: "אני משה; סטודנט שנה ב' בבן גוריון; end;" – זה לא מה שאתם רוצים לעשות 🙂
האינפורמציה מהדוגמה הזו היא אכן האינפורמציה העיקרית שכדאי להעביר, רק שעדיף להעביר אותה באופן פחות מונוטוני, ושיצור אמפתיה מצד המראיין. למשל, "היי, אז אני פזית, אחרי שהשתחררתי מגולני ועשיתי את הטקס המתבקש של טיול אחרי צבא, התחלתי ללמוד מדעי המחשב בבן גוריון, ועכשיו אני בסוף שנה ב'". כמו בדוגמה הזו, אני מציע להסתפק במשפט או שניים, שמספרים בעיקר על הרקע הרלבנטי שלכם, אבל גם מזכירים בחצי משפט משהו אישי – עדיף משהו חיובי כמו שירות צבאי משמעותי, או אולי אפילו תחביב מעניין. אם אתם מתכנתים מגיל התיכון או קודם, זה גם נופך אישי פוטנציאלי שאפשר להזכיר ו'ירוויח לכם כמה נקודות'. בכל מקרה, לא כדאי לתת לנופך האישי 'להשתלט על המסר', ועדיף להגביל אותו לכחצי משפט או משפט, לא הרבה יותר מזה. בסוף המאמר הזה תוכלו למצוא דוגמה שמבהירה את היתרונות בהוספת נופך אישי.
אם יש מידע מקצועי רלבנטי שמייחד אתכם ויעניין את החברה, כדאי להזכיר אותו במשפט או שניים כחלק מה-pitch הראשוני. למשל להמשיך ב-"האמת שאני ממש מתעניינת בקומפיילרים, לקחתי את הקורס בקומפילציה כקורס בחירה, ואפילו כתבתי קומפיילר צעצוע ל-Lisp באיזה סופ"ש בשביל הכיף; בגלל זה המוצר שלכם נראה לי ממש מעניין וזו אחת הסיבות שהגשתי מועמדות אליכם". לרוב לא יהיה לכם משהו כזה להוסיף, ואז אפשר להוסיף משפט גנרי בסגנון "אני מחפשת את העבודה הראשונה שלי בתעשיה, הדבר שהכי חשוב לי הוא ללמוד כמה שיותר ולהתפתח מקצועית כמתכנתת". אם אתם יכולים להוסיף בכנות סיבה שבחרתם להתראיין דווקא בחברה הזו, זה כמובן מבורך, למשל: "שמעתי שהרמה המקצועית אצלכם גבוהה, ולכן החברה שלכם נראית לי כמו מקום מצוין להתפתח מקצועית".
המראיינת מצפה להצגה ראשונית של כמה משפטים ספורים, לא הרבה יותר מזה. כדאי להיות תמציתיים ולהביא בעיקר אינפורמציה רלבנטית, עם מעט 'תיבול' של נופך אישי. אין טעם לספר באריכות על המגמות שלכם בתיכון, או על הטיול בדרום אמריקה.
עדיף לבנות מראש את ההצגה הראשונית כך שאתם יודעים אילו נקודות אתם רוצים להעביר, ובאיזה סדר. בסופו של דבר ההצגה הראשונית היא חלק די קל, שמגיע בהתחלה ומאפשר לכם 'להרוויח נקודות בחינם', ועל הדרך גם לצאת קצת מהלחץ של תחילת הראיון. אם תבואו כשיש לכם סדר בראש לגבי איזה נקודות להזכיר, סביר שתשאירו רושם חיובי, וכך השגתם מקדמה קטנה לקראת האתגר של השאלות הטכניות. אבל אין צורך לשנן בעל פה ניסוח ספציפי, ואפילו להיפך: לא כדאי ליצור רושם שאתם מדקלמים אוטומטית טקסט ששיננתם.
אחרי ההצגה הראשונית שלכם, המראיינת לרוב תוודא שהיא מבינה את מצבכם ויתרת הלימודים שנשארה לכם בתואר, ואז תקדיש כעשר דקות לשאול על הפרוייקטים שהזכרתם בקורות החיים, או על עבודות קודמות רלבנטיות. דיברנו פה על האספקטים הטכניים בהצגת הפרוייקטים, ונדבר על אספקטים בין-אישיים בהצגה הזו בפוסט עתידי. משם, הראיון יעבור לחלק הטכני, אליו התייחסנו פה ופה. בסוף ישאר חלק לשאלות שאתם רוצים לשאול את המראיינת, וגם עליו נדבר בעתיד.
לקראת סיום, כמה מלים על טלפונים, לבוש, והופעה חיצונית. קודם כל, כדאי לשים את הטלפון על שקט, עוד לפני שאתם נכנסים למשרדי החברה. טלפון שמצלצל בזמן ראיון משדר מסר קל של זלזול. אם בכל זאת קרה ששכחתם לסגור את הטלפון והוא צילצל, זה לא סוף העולם – התנצלו קלות, סגרו אותו מהר והמשיכו הלאה.
לגבי לבוש, מנסיוני בהייטק הישראלי יש אווירה לא פורמלית, ולא מצפים מכם להתלבש באופן רשמי במיוחד לראיון. חשוב רק לא להגיע בלבוש שעשוי לשדר זלזול: כדאי להימנע במיוחד מגופיות וכפכפים. אתחיל מלהתייחס ללבוש גברים, כי את זה אני מכיר: ג'ינס, טי-שירט ונעלי ספורט הם לבוש יומיומי מקובל בתעשיה, ומנסיוני אין בעיה להגיע לראיון ככה. אם אתם רוצים להגיע עם חולצה מכופתרת או חולצת פולו, זה גם בסדר, ובחברות גדולות זה אולי אפילו עדיף במעט. מצד שני, בסטארטאפים הלבוש לרוב לא פורמלי, וחולצה מכופתרת אולי אפילו תיצור רושם מעט פחות טוב. בכל מקרה, להערכתי ברוב החברות זה בעיקר לא משנה. לבוש יותר מגונדר מזה, ממש לא צריך – אין צורך להגיע בבגדים שהייתם לובשים לחתונה שלכם 🙂
לגבי לבוש נשים, מן הסתם אני פחות מכיר את הנושא, אז שאלתי מתכנתת שאני סומך עליה: גם לדעתה כדאי פשוט להתלבש מסודר, ולא צריך יותר מזה. אין בעיה ללבוש חולצה ומכנסיים כפי שתיארתי למעלה, וגם אין בעיה ללבוש שמלה. הדבר הכי חשוב לגבי הבגדים, מעבר לכך שהם לא יהיו זרוקים, הוא שאת אישית תרגישי איתם בנוח – ראיון יכול להיות סיטואציה מלחיצה, ולכן כדאי להפחית כמה שאפשר אלמנטים של חוסר נוחות. הרציונל פה די זהה לרציונל סביב לבוש לגברים: כדאי להתלבש יחסית מסודר, ובאופן שנוח לך אישית, ולא צריך יותר מזה.
גם לגבי הופעה, הרציונל הוא בסה"כ שצריך להימנע ממשהו שעשוי להיתפס כמזלזל. אם אתם כמוני, ונוטים להסתובב עם שיער (או זקן) מדובלל חלק מהזמן, עדיף להימנע מכך בראיון (וכמו כן, אתם מוזמנים להצטרף אליי בחזרה ולהתפרע עם סיום תקופת הראיונות 🙂 ). זה לא מסדר צבאי, ואין צורך להגיע עם תספורת או גילוח תקניים, אבל כן כדאי להשקיע כמה דקות ולהגיע בהופעה 'מסודרת'. להבנתי, אין צורך להשקיע בהופעה מעבר ל-baseline הזה.
זהו בינתיים. שנה טובה, ונתראה בפוסט הבא 🙂
הפוסט פורסם לראשונה באתר של הבלוג ב-The Marker